יום שישי, 17 בפברואר 2012

אושוואיה- טרק פאסו דה לה אובחה (מעבר הכבשה) 30-31/1/12

זהו. הגיע הטרק האחרון בפטגוניה. והפעם- טרק קצר ("רק" יומיים) של מעבר הרים הנקרא מעבר הכבשה.
את הטרק התחלנו במזג אויר גשום, עם המוטו הידוע- "גשם לא דוחה טרק".

ביום הראשון הלכנו בתוך יער וגם ראינו מקרוב את הדורס קרקרה, הנפוץ בכל פטגוניה:


מדי פעם השביל עבר בשטחי ביצה:


ירון בודק את אטימות הנעליים לבוץ:


וכמו כל סיפור טוב- לשם סגירת המעגל- בדומה לטרק הראשון, גם פה בשלב מסויים התחיל לרדת שלג:



לאחר יום מתיש ובאמצע רוחות ושלג הגענו ללגונה יפה ולידה חורשה קטנה שבה הקמנו את האוהל.
בשל מזג האויר, אפילו את ארוחת הערב אכלנו בתוך האוהל.

בבוקר, קמנו כששקית עם אוכל נחטפה במהירות מהאוהל.
ירון יצא ורדף אחרי שועל שהפיל את השקית במנוסתו (השלל- חבילת עוגיות אוריאו...):


כשיצאנו סופסוף מהאוהל- גילינו (שוב) כי הכל סביבנו לבן משלג:



לצערנו, השלג והרוח לא ממש הפסיקו כל היום:





הנוף מהמעבר:


והנוף לצד השני:





כשהגענו לאושוואיה גילינו כי מזג האויר הרע לא פסח עליה.
אחרי יומיים גשומים ולילות בלי שינה (עם טמפ מתחת לאפס) החלטנו לברוח למזג אויר נעים יותר.
בואנוס איירס אנחנו באים!

ולסיום- תמונה של אושוואיה משדה התעופה:


אושוואיה- חציית מיצרי מגלן ולגונה אזמרלדה 28-29/1/12

יצאנו בדרכנו לכיוון אושוואיה- העיר הדרומית ביותר בעולם. הדרך כללה נסיעה באוטובוס, חציית מיצרי מגלן במעבורת, והמשך הנסיעה (ועוד החלפת אוטובוס בהמשך...). 


טיירה דל פואגו (ארץ האש) בצד השני של המיצרים:


למחרת יצאנו לטיול יומי קצרצר ללגונה אזמרלדה. בדרך ראינו לגונות קטנות שנוצרו ע"י סכרי בונים (מין פולש שדיי נפוץ בטיירה דל פואגו):


הלגונה:




יום שלישי, 7 בפברואר 2012

פונטה ארנס- פינגווינים באי מגדלנה 26.1.12

היום יצאנו להפלגה לאי מגדלנה.
כשהגענו לנמל ראינו את השרידים הללו שלא ממש עודדו...:




אבל המעבורת הגדולה שבה הפלגנו הפיגה את החששות:




באי הקטן והקירח ישנה מושבה של פינגוויני מגלן.
פינגוויני מגלן נודדים לפה מחופי ברזיל הרחוקים בתקופת הקיץ לקנן ולגדל את הגוזלים (אחד או שניים):















פונטה ארנס- קרוס דה לוס מארס 21-25.1.12

זהו טרק לקצה הדרומי ביותר באמריקה היבשתית, הנקראת כף פרווארד, או צלב הימים על שם הצלב הענק בראש הגבעה.
הטרק היה שונה מכל הטרקים האחרים בכך שהוא לא היה על הרי האנדים במרדף אחר לגונות וקרחונים אלא על חוף הים במיצרי מגלן.

בתחילת הטרק אומצנו ע"י 3 כלבים (מימין לשמאל- איציק הירוק, שושו וסמדי):




לאחר מספר שעות הליכה הגענו למגדלור קטן שבתוכו הוקם מוזיאון שכלל 3 תמונות ומספר עצמות.
(סמדי כנראה החליטה שזה יותר מדי, וגנבה עצם וברחה החוצה כשהעובד במקום רודף אחריה...)





ההליכה כללה הליכה בתוך יער או על שפת הים המלאה אבנים קטנות או סלעים משובצים בצדפות:









מדי פעם ניתן היה להבחין בלהקות דולפינים קטנות לאורך החוף:




היום השני כלל חצייה של 3 נחלים.
את הנחל הראשון חצינו על גזע עץ, בעוד שאת השני והשלישי היינו צריכים לעשות עם סנדלים במים הקפואים, ולתזמן את זמן החצייה לשעת השפל:




במהלך היום ראינו שועל חמוד (כמה תמימים היינו...) הולך אחרינו והוא ממש לא פחד (גם לא ממרחק קרוב מאוד).



ביום השלישי השארנו את כל הציוד בתוך האוהל והלכנו (אנחנו, בחור הודי וזוג צ'יליאנים) לכיוון הצלב.
כשחזרנו לאוהל בסוף היום, לא ידענו שהשועל וחבריו הגיעו וממש קרעו את האוהלים האחרים ואכלו להם את  כל האוכל. לשלנו לא התקרבו- או שלא הספיקו או שהגרביים שהשארנו היו ממש מסריחות....
למזלם של הצ'יליאנים- זיו התעקש לקחת סופר שלם לטרק, אז היה לנו מספיק אוכל לתת להם.

בעלי חיים נוספים שראינו בדרך (וגם כלבי ים שהיו ממש רחוקים אז התמונה לא יצאה משהו):







לאורך כל המסלול ראינו על החוף שלדים של סרטנים עצומים (חיים- לא יצא לנו לראות...):






לאחר מספר שעות הליכה וטיפוס של כשעה (הכולל התבוססות בבוץ) הגענו לבסוף אל הצלב:





ואחרי הצלב- נשאר לעשות את אותה הדרך בחזרה....





לבסוף הגענו ל"תחנת" האוטובוס (סופסוף...) שלידה היה שדה תורמוסים עצומים בכל מיני צבעים: