מקוייקה (העיר היחידה בקרטרה שחוץ מסופר מרקט גדול אין שם הרבה...) יצאנו לאחר מספר שעות (ועשרות זבובים מתים) בטרמפ בארגז של טנדר של משפחת תיירים צרפתיים.
האמת- אין כמו נסיעה כזו בנוף כל כך יפה....
בדרך עצרנו בנקודת תצפית. הנוף- מרהיב, הצילום- פחות...
בכפר (הקטנטן, עם יותר מכולות מבתים...) פגשנו שוב את דניאל וכרמל וישנו יחד באתר קמפינג חביב.
למחרת, החלטנו לוותר על טיול הסוסים, ולעשות טרק של 3 ימים (שכולל את אותו המסלול ועוד קצת) ברגל כמובן.
הטרק התחיל בשעות של הליכה בתוך יער ממוזג ומלא זבובים
מספר פעמים היינו צריכים להחליף לסנדלים ולחצות נחלים (קר!!!)
בסוף היום הראשון הגענו לעמק המוקף בהרים דרמטים, עם שלג על הפסגות, והמון מפלי מים.
המשכנו לקצה העמק, לראות קרחון ולגונה בצבע אפרפר, שלה החלטנו לקרוא "לגונה לצ'ה (חלב).
ביום השני התחלנו לטפס (איך לא...) על אוכף בין שני הרים, בשביל לרדת לעמק בצד השני.
ההתחלה של המסלול היום הזה- הייתה בקצה הנהר (שנראה) קטנטן, בצד ימין....
וכמובן שאחרי שירדנו מהאוכף, הלכנו לאורך נהר בעמק יפה, המוקף בפסגות מחודדות עם קרחונים נוטפי מים- ממש גלויה!
הדרך כללה גם כמה פעמים של חציית נחלים עד הברכיים, 50 מטר מהקרחון שממנו הם נמסו (קפוא!!!)
אחרי טיפוס מפרך (וללא סוף) נוסף, הגענו לגולת הכותרת של הטרק- סרו קסטיו או בעיברית- הר הטירה.
סרו קסטיו נקרא כך בשל דמיונו לטירה. ה"טירה" בעלת צריחים מחודדים לרוב (שכנראה נוצרו בשחיקה של מחזורי הקפאה והפשרת מים), ועם שלג וקרחון למורדותיו, ובתחתית לגונה בצבע טורקיז עמוק:
למחרת התעוררנו מוקדם (מדי) בשביל לנסות ולהספיק לאוטובוס לפוארטו טרנקילו.
הדרך כללה עלייה לאוכף נוסף, ממנו היה ניתן לראות את העמק עם הכפר והנהר בזריחה:
השלב הבא של הטרק כלל ירידה שבה כנראה פיספסנו את השביל ומצאנו את עצמנו הולכים בדרך לא דרך, בלי מסלול או שביל בשיפוע מטורף.
ואם זה לא מספיק- הותקפנו ע"י נחילי טבנוס- שהם זבובי הסוסים הידועים לשמצה (זבוב, בגודל דבורה, עם זמזום של דבורה, שעוקץ, לא מפסיק להטריד ועם מליון ואחת נשמות...)- פשוט ס-י-ו-ט....
את האוטובוס פיספסנו, אבל אחרי עוד כמה שעות (וקצת חוצפה ישראלית...) מצאנו את עצמנו שוב בארגז של טנדר (עם זוג צ'יליאנים, שני שקי שעועית ו-4 מוצ'ילות...) בדרך לפוארטו טרנקילו.
