זהו טרק לקצה הדרומי ביותר באמריקה היבשתית, הנקראת כף פרווארד, או צלב הימים על שם הצלב הענק בראש הגבעה.
הטרק היה שונה מכל הטרקים האחרים בכך שהוא לא היה על הרי האנדים במרדף אחר לגונות וקרחונים אלא על חוף הים במיצרי מגלן.
בתחילת הטרק אומצנו ע"י 3 כלבים (מימין לשמאל- איציק הירוק, שושו וסמדי):
לאחר מספר שעות הליכה הגענו למגדלור קטן שבתוכו הוקם מוזיאון שכלל 3 תמונות ומספר עצמות.
(סמדי כנראה החליטה שזה יותר מדי, וגנבה עצם וברחה החוצה כשהעובד במקום רודף אחריה...)
ההליכה כללה הליכה בתוך יער או על שפת הים המלאה אבנים קטנות או סלעים משובצים בצדפות:
מדי פעם ניתן היה להבחין בלהקות דולפינים קטנות לאורך החוף:
היום השני כלל חצייה של 3 נחלים.
את הנחל הראשון חצינו על גזע עץ, בעוד שאת השני והשלישי היינו צריכים לעשות עם סנדלים במים הקפואים, ולתזמן את זמן החצייה לשעת השפל:
במהלך היום ראינו שועל חמוד (כמה תמימים היינו...) הולך אחרינו והוא ממש לא פחד (גם לא ממרחק קרוב מאוד).
ביום השלישי השארנו את כל הציוד בתוך האוהל והלכנו (אנחנו, בחור הודי וזוג צ'יליאנים) לכיוון הצלב.
כשחזרנו לאוהל בסוף היום, לא ידענו שהשועל וחבריו הגיעו וממש קרעו את האוהלים האחרים ואכלו להם את כל האוכל. לשלנו לא התקרבו- או שלא הספיקו או שהגרביים שהשארנו היו ממש מסריחות....
למזלם של הצ'יליאנים- זיו התעקש לקחת סופר שלם לטרק, אז היה לנו מספיק אוכל לתת להם.
בעלי חיים נוספים שראינו בדרך (וגם כלבי ים שהיו ממש רחוקים אז התמונה לא יצאה משהו):
לאורך כל המסלול ראינו על החוף שלדים של סרטנים עצומים (חיים- לא יצא לנו לראות...):
לאחר מספר שעות הליכה וטיפוס של כשעה (הכולל התבוססות בבוץ) הגענו לבסוף אל הצלב:
ואחרי הצלב- נשאר לעשות את אותה הדרך בחזרה....
לבסוף הגענו ל"תחנת" האוטובוס (סופסוף...) שלידה היה שדה תורמוסים עצומים בכל מיני צבעים:
