לאחר שריפה אחת ולא מעט חששות, הגענו לטורס (המגדלים) דל פיינה (כחול בשפת בני הטוולצ'ה) לאחר שיצאנו בלי הרבה מידע איזה שבילים פתוחים בפארק.
כשהגענו הבנו שאת המסלול ההיקפי הארוך- לא נוכל לעשות משום שחלקו טרם נפתח (בעסה...) אבל החלטנו לא לוותר ולטייל איפה שכן אפשר.
ביום הראשון יצאנו לכיוון הטורס עצמם:
העננים בפטגוניה לא מפסיקים להפתיע:
בסופו של היום שכלל עליה שלא נגמרת הגענו לשלישיית הטורס:
ביום השני, התעוררנו (שוב...) ב 4:30 לשעת טיפוס (כי בלי זה לא פותחים את היום...) בשביל לראות את הטורס בזריחה.
לצערנו, כנראה שעננים חסמו את הקרניים הראשונות של השמש, אז זה לא ממש היה דומה לפיץ רוי (חוץ מהקור אולי...):
המשך היום היה במסלול הליכה לכיוון הקוורנוס (קרניים) דל פיינה.
באותו הערב שמחנו מאוד לשמוע כי למחרת יפתח העמק הצרפתי לטיולים, וכך אנו בעצם נהיה בין התיירים הראשונים שרואים אותו לאחר השריפה (והיינו שם כמעט לבד...).
השריפה הגיעה ממש עד לכניסה לעמק אבל לא פגעה בו, אבל לא ידענו למה לצפות.
בכניסה לעמק ראינו בבירור איפה השריפה עצרה:
הקוורנוס מתוך העמק הצרפתי:
בדרך תפס אותנו גשם שבא והלך. זיו ניסה למצוא מקומות מסתור יצירתיים, טובים יותר או פחות...:
התצפית מקצה המסלול בעמק הצרפתי:
למחרת, כיאה לפטגוניה ולכבוד היום האחרון שלנו בפארק, העננים נעלמו, השמיים היו בהירים וכחולים:
הקוורנוס (שלא ממש דומים לקרניים) אחרי שעבר מטוס סילון (הפעם זה לא הר געש...):
גואנקו (סוג של למה) מהכניסה לשמורה:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה